על מנת להתמודד עם כשל זה, יצר המחוקק את מנגנון "איחוד תיקים", המוסדר בפרק ז'3 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. מאמר זה מהווה סקירה משפטית מעמיקה של ההליך, התנאים לכניסה אליו, וההבחנה הקריטית בינו לבין הליכי חדלות פירעון.
מהותו המשפטית של הליך איחוד תיקים
הרציונל העומד בבסיס איחוד התיקים הוא יעילות וריכוז הגבייה. במקום שהחייב יתנהל מול מספר נושים שונים, יגיש בקשות נפרדות בכל תיק ויחשוש מעיקולים ספורדיים, המערכת מאגדת את כלל התיקים הפתוחים נגדו לכדי "תיק איחוד" אחד.
במסגרת התיק המאוחד, נקבע לחייב צו תשלומים חודשי יחיד. סכום זה משולם לקופת ההוצאה לפועל, ורשם ההוצאה לפועל הוא זה שאמון על חלוקת הכספים בין הזוכים השונים. החלוקה מתבצעת באופן יחסי ("פרו-רטה"), ככל שחובו של נושה מסוים גדול יותר, כך חלקו היחסי בתשלום החודשי של החייב יהיה גדול יותר.
המשמעות האופרטיבית עבור החייב
עם מתן צו לאיחוד תיקים, וכל עוד החייב עומד בצו התשלומים כסדרו, מוענקת לו הגנה רחבה:
- עיכוב הליכים: הנושים בתיקים הפרטניים מנועים מלנקוט בהליכי גבייה עצמאיים (כגון עיקולי משכורת או עיקולי עו"ש).
- הסרת הגבלות: חלק מההגבלות שהוטלו בתיקים הנפרדים עשויות להתבטל, מה שמאפשר חזרה לשגרה כלכלית מסוימת.
- חריג – עיכוב יציאה מן הארץ: ככלל, גם בתיק איחוד, יוותר צו עיכוב יציאה מן הארץ על כנו עד לסילוק מלא של החוב, כאמצעי להבטחת פירעון.
דרישות הסף הנוקשות: משוכת ה-3%
בעוד שההליך נשמע כפתרון אידיאלי, המחוקק הציב רף כניסה גבוה שנועד להבטיח כי רק חייבים בעלי כושר החזר אמיתי ייכנסו בשעריו.
התנאי המרכזי לאיחוד תיקים (שאינו במסלול "מוגבל באמצעים" שיפורט בהמשך) הוא יכולת החייב לפרוע את חובותיו בפרקי זמן קצובים. על החייב לשלם מידי חודש 3% לפחות מסך כל החובות בתיק האיחוד.
תקופות הפירעון המקסימליות הקבועות בחוק:
רשם ההוצאה לפועל יבחן את בקשת האיחוד בהתאם ליכולת החייב לסלק את מלוא החוב במועדים הבאים:
- כאשר החוב הכולל הוא עד 20,000 ₪- סילוק תוך שנתיים.
- כאשר החוב הכולל נע בין 20,000 ₪ ל-100,000 ₪:סילוק תוך 3 שנים.
- כאשר החוב הכולל עולה על 100,000 ₪ – סילוק תוך 4 שנים.
משמעות הדבר היא שאדם בעל חובות של 300,000 ₪, יידרש להחזר חודשי של כ-9,000 ₪ לפחות. עבור חייבים רבים, דרישה זו אינה ישימה והופכת את מסלול איחוד התיקים לבלתי רלוונטי.
איך מגישים בקשה לאיחוד תיקים?
ההליך מתחיל כשהחייב עצמו פונה לבית המשפט, והוא דורש עמידה מדויקת בכללים.
הגשת טופס 222
צריך למלא טופס מיוחד שנקרא "בקשת חייב למתן צו תשלומים/איחוד תיקים". בטופס הזה חייבים לפרט את כל תיקי ההוצאה לפועל הפתוחים נגד החייב.
תצהיר וויתור על סודיות
החייב צריך לצרף לבקשה תצהיר שמפרט את כל המצב הכלכלי שלו- כמה הוא מרוויח מכל מקום, מה ההוצאות של המשפחה, אילו נכסים יש לו ואם יש לו זכויות אצל צדדים שלישיים. חוץ מזה, צריך לחתום על כתב ויתור סודיות. החתימה הזו נותנת לרשם ההוצאה לפועל את האפשרות לבדוק ולחקור כל מה שקשור לנכסים של החייב במאגרי מידע שונים.
תשלום ראשון
כדי בכלל שיקבלו את הבקשה, החייב חייב לשלם מראש 3% מסך כל החובות שלו – וזה כבר בשלב ההגשה. אחר כך הוא צריך להמשיך לשלם את הסכום הזה כל חודש, עד שהרשם יחליט אחרת.
עילות לסירוב לבקשה:
לרשם ההוצאה לפועל יש המון חופש להחליט מה לעשות עם הבקשה. הוא יכול לדחות אותה אם יתגלה שהחייב שיקר בפרטים, הסתיר נכסים, לא סיפר על תיקים נוספים שנפתחו נגדו, או שהמשיך לצבור חובות ולהוציא כסף על דברים מיותרים בזמן שההליך התנהל.
מה לא נכנס לאיחוד התיקים?
חשוב להבין שתיק האיחוד לא כולל את כל החובות של האדם. יש חובות שהחוק קובע במפורש שהם יישארו בצד ויטופלו בנפרד:
- תיקי מזונות: בשל הרגישות הסוציאלית וקדימות החוב, תיקי מזונות אינם מאוחדים תיקי מזונות לא מאוחדים והגבייה שלהם ממשיכה כרגיל.
- מימוש משכון ומשכנתא: כאשר קיים שיעבוד ספציפי (כגון רכב או דירה) לטובת נושה, זכותו של הנושה לממש את הבטוחה גוברת על הליך האיחוד.
- תיקים שאינם כספיים: כגון צווי עשה, פינוי מושכר וכדומה.
- חובות שאינם בהוצאה לפועל: כגון קנסות שטרם הועברו לגבייה או חובות ממשלתיים מסוימים.
מה קרה ל"חייב מוגבל באמצעים"?
בעבר, חייבים שלא יכלו לעמוד בתשלום ה-3% היו מוכרזים כ"חייב מוגבל באמצעים". זה אמנם איפשר לפרוס את התשלומים על תקופה ארוכה בסכומים קטנים, אבל זה הגיע עם מחיר – הרבה מגבלות קשות: לקוח מיוחד בבנק עם המון הגבלות, אי אפשר להשתמש בכרטיסי אשראי, אסור לפתוח חברה, ועוד.
עם כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, בוטל למעשה מסלול זה עבור תיקים חדשים. השינוי בחוק יצר מציאות בינארית ברורה יותר: חייב שיכול לשלם את החוב בפרק זמן סביר,יפנה לאיחוד תיקים. חייב שאינו מסוגל לכך (חדל פירעון)- יופנה להליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי.
מה ההבדל בין איחוד תיקים לפשיטת רגל
זוהי נקודת ההכרעה החשובה ביותר בניהול המשבר, ולעיתים קרובות מקור לטעויות משפטיות של חייבים שאינם מיוצגים. ההבדל בין המסלולים הוא גדול :
-
מסלול איחוד תיקים
באיחוד תיקים המטרה היא פירעון של 100% מהחוב. הבעיה המרכזית היא שתיק האיחוד ממשיך לצבור ריבית והצמדה. כאשר צו התשלומים החודשי נמוך יחסית, הוא לעיתים מכסה רק את הריבית הנצברת. התוצאה היא שהחייב משלם מידי חודש, אך קרן החוב אינה קטנה ולעיתים אף גדלה. מסלול זה מתאים בעיקר לחייבים עם בעיה תזרימית זמנית אך בעלי כושר החזר גבוה, שרוצים להימנע מ"כתם" של חדלות פירעון.
-
הליך חדלות פירעון – התחלה חדשה
לעומת זאת, בהליך חדלות פירעון (לשעבר פשיטת רגל), נקודת המוצא היא שהחייב אינו יכול לפרוע את מלוא חובו. בהליך זה נעצרת צבירת הריביות עם מתן הצו לפתיחת הליכים. החייב משלם סכום המותאם ליכולתו הכלכלית האמיתית לתקופה קצובה (לרוב כ-4 שנים), ובסיום התהליך הוא זכאי לקבל הפטר חובות- מחיקה של יתרת החובות שלא שולמו.
סיכום והמלצה
הליך איחוד תיקים הוא כלי פרוצדורלי יעיל, אך הוא אינו פתרון קסם לכל מצב. כניסה לאיחוד תיקים כאשר אין יכולת כלכלית לעמוד בתשלומים היא טעות טקטית שעלולה להוביל לקריסה נוספת, לצבירת ריביות מיותרת ולביטול ההגנות המשפטיות.
בטרם הגשת בקשה בטופס 222 או קבלת החלטה על אופן הסדרת החובות, נדרשת בדיקת עומק משפטית. משרד עורכי עו"ד נועם אברהם ושות' מתמחה בייצוג חייבים וזוכים, ומבצע ניתוח כלכלי-משפטי כדי להתאים לחייב את המסלול הנכון ביותר עבורו, בין אם מדובר באיחוד תיקים, הסדר נושים פרטני או הליך הפטר, במטרה להוביל לפתיחת דף חדש בחיים.
